שיעור התמותה של אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית גדול משמעותית מהאוכלוסייה הכללית בממוצע ב-16 שנה לפחות, עקב חוסר בתשתיות מונגשות וחוסר הבנה או יכולת לבקש הכוונה בריאותית בצורה ראויה. בקרב אנשים עם מוגבלות נצפו בעיקר הפרעות בלב, הפרעות קשב וריכוז, דיכאון, הפרעה דו-קוטבית, סכיזופרניה, הפרעות חרדה, הפרעות הסתגלות, הפרעות קוגניטיביות ונטייה לאובדנות.
חוקרים הגיעו למסקנה ברורה וחד משמעית – כושר גופני אינו מותרות לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, אלא צורך חיוני לשמירה על הבריאות והארכת ימים. בעולם קיימים 200 מיליון איש עם מוגבלות שכלית התפתחותית. בישראל כ-40,000 אנשים.
לאחר מחקר שוק גילינו כי אין מספיק חדרי כושר נגישים לאוכלוסיה עם צרכים מיוחדים ושהעלויות הכספיות לשמירה על אורח חיים בריא גבוהות מאוד. כמו כן גילינו שקיימות הרבה אפליקציות של כושר ותזונה אך הן אינן נגישות ומותאמות לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית. גילינו גם שזו אוכלוסיה בודדת, ביחוד בעת המלחמה ועבור ספורטאים שפונו מבתיהם, שבפעמים רבות אין לה מוטיבציה להתאמן וכי אין באוכלוסיה מישהו שמתזכר לעשות אימון – במרבית המקרים אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית פשוט שוכחים להתאמן.